<h1>שו"ת הרשב"ש סימן ר"ל</h1>
<h2>דף מט.</h2>
ולענין דיינותיכם על ר' משה פשכיל ור' בוניט בשביל הבת היורשת בתביעת ר' וידאל על נכסי זקנה ר' יעקב עבו בשטר ר' וידאל מצאנה, לא היה ראוי לדון על טענותיהם, אע"פ שהרמב"ן ז"ל [שבועות ל' ע"א] כתב שתי דיעות אם הנתבע רשאי למנות שליח או לא, שיש אומרים רשאי ומביאין ראיה ממה שאמרו בירושלמי דסנהדרין [פ"ב ה"א] כהן גדול לא דן ולא דנין אותו וימנה אנטלר, הגע עצמך אם נתחייב שבועה וכי אנטלר נשבע, ופירוש אנטלר הוא שליח הנתבע. והאומר דאינו יכול למנות נותנים טעם כדי שלא תהא עדת סנהדרין שומעת טענות שקר, וההיא דירושלמי משום יקרא דכהן גדול. ולעניות דעתי נראה שדברי האומרים שאינו רשאי למנות שליח יותר נראין, משום דבפרק מרובה [ב"ק ע' ע"א] אמרי נהרדעי כל אדרכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי והנפק לגרמך לאו אדרכתא היא ומצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את, ואם התובע דעבד לוי לאיש מלוה מצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את, כ"ש נתבע. ועוד דמטלטלי דכפר לא כתבינן אדרכתא כדאיתא התם ובפרק יש בכור [מ"ט ע"א] משום דמיחזי כשקרא, וכ"ש בנתבע דלא מצי ממני שליח. וכל אותם תקנות שתקנו הגאונים ז"ל אינן אלא בתובע כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. ועוד דהירושלמי עצמו ראיה דלא מצי למנויי שליח, דהא תיובתא דקא מותיב הגע עצמך אם נתחייב שבועה וכי אנטלר נשבע תשובה כוללת היא וטענה כוללת היא וקבלוה בירושלמי, א"כ אפילו לדברי הירושלמי לא מצי נתבע לשוויי שליח. וכן היא דעת רבינו סעדיה גאון ז"ל וכן כתב הריא"ף ז"ל בתשובה [סימן רמ"ט] וכן דעת הרמ"ה והרשב"א [שבועות שם] והרא"ש [בפסקיו (שם פ"ד סימן ב')] זכר כולם לברכה (בפסקיו) דנתבע לא מצי לשוויי שליח.
